<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קי"ח</h1>
<h2>דף נ:</h2>
איבעיא להו ר' חנניה קצובין וכתובין בעי או דילמא קצובין אע"פ שאין כתובין. פר' אינו נראה דאם נפקא מינה למלוה על פה דאי אמרת קצובין וכתובין בעי מלוה על פה [לא] טריף ממשעבדי. ואינו נראה דאיכא למיפרך על בעיא זו דהא משנה שלימה בגט פשוט [ב"ב קע"ה ע"א] המלוה חבירו גובה מנכסין בני חורין ובגמרא מסיק הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות וליכא מאן דפליג. אלא הכי פירושא אבעיא להו וכו' ונפקא מינה למכירה על פה אי טרפא ממשעבדי או לא דאי אמרת קצובין וכתובין לא טרפא דהא לא כתיבא ואי אמרת קצובין אע"פ שאין כתובין (דווקא) טרפא ממשעבדי דמכירה על (מלוה) [פה] אינה כמלוה על פה כדאמרי' בחזקת הבתים [שם מ"א ע"א] למימרא דקסבר רב עדים לית להו קלא שטר אית ליה קלא והאמ' רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסין משועבדין. ומשני התם הוא דאפסיד אנפשיה. ומקשי' היכי אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים והאמר רב מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אמר ליה מלוה אזביני קרמית מלוה עביד איניש דיזיף בצינעא מאן דזבין בפרהסיא מזבין. והשתא קבעי ר' חנינא אית ליה הא דרב דכיון דקצובין גובה ממשעבדי אע"ג דאין כתובין או דילמא לית ליה הא דרב ולא טריף ממשעבדי דכתובין נמי [בעי] דשטר הוא דמפיק ליה קלא ולא עדים אע"ג דמאן דזבין בפרהסיא זבין דליכא קלא ולא הוה ליה לקונה לאסוקי אדעתיה. אבל מלוה לדברי הכל לא טרפא ממשעבדי על ידי עדים אי ליכא שטר. והא לא תיבעי לר' חנינא כלל. ולעיל פריך והא מזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמו דבעי למידחייה ומשני (שני) כתובין הן וכו'. ולר' חנינא פריך גבי עישור נכסים דקיצי ולא כתיבי דבעי למידחיה. ומשני כמאן דכתיבי דמו. ולענין מלוה על פה לא איירי ר' חנינא אליבא דתנא דמתנית'. דכי קתני מתני' בהנהו דעיקרא כתיבי. אכילת פירות גוף הקרקע כת'. וכן שבח קרקעות מזון האשה והבנות (ו)עיקרן כתוב. ועישור נכסים בכלל מתינן. אי נמי עיקרן כתובה דכתיבה. ומוכר שדהו בעדים כמאן דכתיבי אם קצובין בלא כתובין קאמר. אי נמי בעיא דקצובין לעישור ניכסי אתא ולמוכר שדהו בעדים. אבל מלוה על פה לאו קלא ולא כתיבא. הגי"ה ר'.
